וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל”  (במדבר לב:כב)

כאשר אנו מקשיבים לחדשות, התקשורת נראה אובססיבי למצוא פגמים אצל אנשים שבולטים בגלל ההישגים שלהם. אפשר להגיע למסקנה כי בכך שהם כביכול “גדולים מהחיים” אנשים מצפים מהם יותר.  לאור זה אני רוצה לספר על אירוע שקרה בשנת 1982 בלבנון. הישראלים הואשמו בהריגת קורבנות ‘חפים מפשע’ בשכונת סברה ובמחנה הפליטים שתילה. באחד מתוכניות אירוח האמריקאיות דיברו על התקרית. המארח קיבלה טלפון מאזרח מודאג ששאל,” למה אתם כה אובססיבים עם מה שמתרחש בישראל? אירועים דומים התרחשו לאחרונה במקומות אחרים בעולם!”  ענה המארח,” היהודים הם מצפונו של העולם. נוכל (הגויים) להתנהג כמו שרוצים, כל עוד שאנו יודעים שישנם אנשים טובים שמצילים את העולם. אבל אם היהודים, שאמורים להיות בעלי אופי סטרלינג, יסתערו, אז אנחנו (הגויים) נמצאים בצרות אמיתיות.”

מלבד זאת, האנשים באור הזרקורים, חייבים להיות גם ערניים לאלו שמקנאים ההישגים שלהם או שיש להם חוסר הערכה עצמית. וזה בגלל שאנשים מסוגים האלו לעיתים קרובות משתדלים למצוא דופי באחרים על מנת להרגיש טוב יותר בעצמם.

בעל האזנים לתורה מציין, שכשבקשו בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן מזרחה, משה רבנו האשים אותם עם “האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?”. הוא הרגיש ששני שבטים האלו נחשבים החזקים ביותר בשבטים, ולכן כל השבטים האחרים מביטים במעשיהם (ראה מדרש תנחומא מטות 5).  כדי להוכיח לכולם שהם פועלים בצדק, משה ביקש מהם לעזור לכבוש את הארץ במשך 7 שנים. בני גד וראובן קבלו את זה וגם הוסיפו עוד 7 שנים של חלוקת הארץ. משה אמר כי זה ישחרר אותם מחובתם לה’ ולבני ישראל, (השבע השנים השניות ינקו אותן מהאשמות המודעות והתת-מודעות של השבטים האחרים).

וזה פירוש של “והייתם נקיים”: מפני שהברכות של עושר וכוח שקבלו בני גד וראובן העלו אותם ‘לכותרות’, משה רבנו הוכרח ללמד אותם כי מתנות אלו באים עם האחריות לשמור על עצמם להיות נקיים בעיני שאר בני ישראל.

גם לנו יש אחריות למנוע את הקנאה שיש לאחרים עלינו כ”העם הנבחר”, וללכת מעל ומעבר למה שאנחנו מחויבים לעשות.

בשבת האחרונה דיברנו על הדברים המותרים ואסורים לעשות בתקופת ‘בין המצרים’ ובתשעת הימים. אבל ההבדל בין להיות “מעל הרדאר” לבין להיות “מתחת הרדאר” יכול לפעמים להסתמך על מה שאנחנו אמורים לעשות – אפילו אם הוא מעל ומעבר להלכה.

מי ייתן וננצל את הזמן הזה לא רק כדי למלא את חיובנו בהלכה ה’טכנית’, אלא גם להיות “המצפון של כל האומות”.