חז”ל אמרו שבשכר אמירה זו של אברהם אבינו, “ואנכי עפר ואפר”, זכו ישראל לשתי מצוות – אפר פרה אדומה, ועפר סוטה.

החיד”א שואל, “אנו מבינים כי אברהם אבינו היה עניו, אבל למה זה היה הכרחי עבור אברהם להשוות את עצמו לעפר ואפר? האם לא די בכך שה’ יכיר אותו כעניו, כדי לתת את שכרו הראוי? ולמה זה משנה איך אברהם הביע את זה? מכיוון שהוא השתמש במלים “עפר ואפר”, האם אנו מחויבים למצוא מצוות הקשורות לכל אחת מן המילים האלו? ”

החיד”א עונה על שאלה זו עם עיקרון חשוב מאוד: בני אדם מורכבים משלושה היבטים שונים: מחשבות, מעשים ודיבור. פעמים רבות, ישנן “חילוקי דעות” בין מה שאדם אומר ומה שהוא חושב, וזה המקום שבו שפת הגוף הופכת לחיונית. לפעמים שפת הגוף תחזק את מה שנאמר. במצבים אלו, אנו רואים כי המחשבות, המילים והמעשים היו כולם מכוונים למקום אחד. ולפעמים אנשים מדברים בצורה אחת, אבל הם מתנהגים בצורה אחרת. לאדם הישר, יש את כל שלושת ההיבטים האלו באותו כיוון.

החיד”א מסביר, כי למרות שה’ יכול להסתכל לתוך הלב של אברהם ויודע שהוא עניו, ואף על פי שכולם יכולים לראות את מעשיו של אברהם ויודעים שהוא עניו, זה לא מספיק כדי שאברהם יקרא עניו. הוא חייב גם לדבר כעניו כדי לקבל את השכר המיוחד הזה. לפיכך, המצוות הללו שקבלנו כשכר תואמים את המילים הקצרות האלו שהיו במציאות רק משל.

ישנן פעמים בחיינו שיש לנו מחשבות טובות על אחרים, וחושבים שעם מחשבות האלו עשינו מספיק (אם כי לא עשינו שום מעשה). ולפעמים אנחנו אומרים כמה מילים (אם כי לא היתה שום כנות מאחוריהן). דוגמא עצובה לכך היא שיחת טלפון טיפוסית: ראובן מתקשר לשמעון ושואל בכבוד רב, “שמעון אחי, מה שלומך היום? אבל לפני שלשמעון יש הזדמנות להגיב, ראובן קופץ לסיבה האמיתית שבגללה התקשר. אנו למדים מהחיד”א כי לא מספיק להיות מנומס ולשאול את השאלות הנכונות עם המילים הנכונות, אלא אנחנו חייבים לחשוב ולפעול על פי המילים שאנחנו אומרים.”

הנקודה של מחשבה, עשיה, ודיבור מובאת שוב בסוף הפרשה. ה’ אומר למלאכים “אני מכיר את אברהם מספיק טוב, ואני יודע שהוא מוכן להקריב את בנו. אבל ללא המעשה, המחשבה ו/או הדיבור בלבד אינם מושלמים .“

אנחנו צריכים לכל הפחות לנסות לחשוב על מה שאנחנו אומרים, ולהגיד מה שאנחנו באמת חושבים, ולמעשה להתכוון ברצינות למה שאומרים.