מחשבה על מצבה

מטרתה של מצבה היא, ברוב המקרים, הנצחה של אירוע או אדם. גם מיקום המצבה מבטא לפעמים חלק מההנצחה. אבל ישנם מקרים או דמויות שהקמת מצבה לזכרם היא פעולה קטנה מדי, ואינה מבטאת נכון את ההנצחה המבוקשת. לדוגמא, תארו לעצמכם שנתבקשתם לנסח כיתוב עבור מצבה למשה רבנו – כל מילה, בעצם, מיותרת. אכן, תורתו של משה רבנו היא היא מצבתו ואין צורך באנדרטה או בשלט.

בדברי חז”ל: אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן זכרוניהם

ואכן, לא מצאנו שום זכר לרעיון של הקמת מצבה לזכרם של האבות. (אז למה) מדוע, אם כן, הקים יעקב אבינו מצבה לזכר רחל אמנו ?

חז”ל לימדונו שיעקב אבינו ציין את מקום קבורת רחל אמנו על ידי מצבה למטרה אחת – להיות מוקד ומקום תפילה עבור בניה כשיעברו שם, בדרכם לגלות בבל. יוצא מדברינו שמטרת המצבה לא הייתה להנציח את רחל אמנו כלל !

מסירות נפשה של רחל אמנו במסירת הסימנים לאחותה היא הזכות שמבטיחה לנו את גאולתנו העתידה. בעתות צרה אנחנו יכולים לגשת לציון קברה ולהזכיר את זכותה.

רחל אמנו ידועה בשם “אמנו” או “מאמא רחל” – וזאת יותר משאר האמהות. בשל מה ההקפדה על התואר הזה?

נראה לי שהתואר “אמא” הוא אות ודוגמא להקרבה אישית וויתור. רחל אמנו וויתרה על בעלה לטובת אחותה, וויתרה על חייה כדי להביא את בנה השני לעולם. כתר הוותרנות של רחל אמנו הוא התואר “מאמא” ולעולם הוא צמוד לה.

בית המקדש חרב בעבור שנאת חינם – וזהו עוון שטרם תוקן עד היום. לכן תהווה רחל אמנו סמל ולימוד לנו להתגבר על השינאה ולשאת את דגל הוותרנות וההקרבה האישית. לכן ציין יעקב אבינו את מקום קברה “עד היום”.