עם כניסת ראש השנה קיימת התרגשות רבה לגבי קבלת פני מלכנו, מלך מלכי המלכים. זאת ההזדמנות שלנו להתקרב למלכות. אבל כשנתבונן ביכולות של הקב”ה לבדוק אותנו לב וכליות ולראות את כל חסרונותינו אנחנו קצת חוששים. הרי מבחוץ נראים אנחנו מרוכזים בתפילה ומכוונים בכל מילה – אבל הקב”ה רואה מבפנים את התמונה – את כל הסחי הדעת המתגנבים לראשינו.

כיצד נוכל לשמור על מצב רוח מרומם כשיודעים אנחנו שהקב”ה רואה הכל? המגיד מקוז’ניץ מסביר את הענין בפירושו על פיוטי ראש השנה :

“יודע מחשבות ביום דין – כובש כעסו בדין”

הרי אף על פי שהקב”ה רואה כל מחשבותינו ביום הדין הזה – אבל הוא גם כובש את הכעס שיכול היה להיווצר בגלל ראייתו המעמיקה, כלומר דן אותנו על פי מצבינו הנראה לעין. יש ברעיון הזה מעיין תקוה ! אם רק נעשה את המינימום ונתפלל – אפילו כמו מצות אנשים מלומדה – אז נזכה, לא רק ל”כובש כעסו בדין”  אלא גם ל”מרחם עמו בדין” (כפי שנאמר בהמשך הפיוט).