יש שאלה שנשאלת על ידי מפרשים רבים, “מדוע אנו לא מוצאים את מצוות הדלקת נרות חנוכה במשנה?” רק במקום אחד בענין נזיקין, כאשר אש שנדלקת מחוץ לחנות שרפה את מטענו של עובר אורח. המשנה אומרת שאם האש הגיעה מנר חנוכה, בעל החנות פטור מלשלם על הנזק, כי מותר לו להדליק נרות חנוכה מחוץ לחנותו. לי זה נראה מוזר שזה המקום היחיד המזכיר את חנוכה, “אגב אורחא” (גם אם ההלכה אולי נכונה). צריך להיות איזה לקח שחז”ל רוצים ללמד אותנו על ידי הזכרת חנוכה במיוחד בעניין זה.

מחבר ספר עבודת ישראל דן בשאלה שלנו מדוע חנוכה לא מוזכר במשנה. הוא מציין כי לגבי פורים, אם כי יש מסכתא שלמה בשם “מגילה”, ברוב המסכתא אין שום קשר לפורים, והמשניות הקשורות רק דנות על קריאת המגילה ולא על שאר מצוות פורים, כגון משלוח מנות ו”מתנות לאביונים”. הוא עונה על השאלה שלנו ומסביר לנו כי שני חגים האלו, הם ימים טובים מדרבנן, אשר תואמים את ההיבטים של יידישקייט, ולא בהכרח שהם חלק מ”התורה שבעל פה” הקלאסי, (אם כי מצוות קריאת מגילה היא קצת שונה כי יש צד של לימוד התורה במצווה דרבנן זו).

ברצוני לתת הסבר אחר לענין הרעיון של משתה ושמחה בחנוכה. בשולחן ערוך נחשבת סעודת חנוכה כרשות, והשולחן ערוך ממשיך להסביר לנו איך אפשר להפוך את המשתה לסעודת מצווה. בחגים האחרים, הסעודות עצמן הן חלק בסיסי מחגיגת היום טוב, והן מאוד חשובות לענין שמירת החגים כראוי. אם כן, למה בחנוכה הסעודות פחות חשובות, ולמעשה הן כמעט מיותרות.

המאבק שהיהודים נאבקים איתו במהלך אלפיים שנות הגלות, הוא לא נגד הגויים שאנחנו נלחמים. אלא, זהו מאבק פנימי, אנו נאבקים להכניס קדושה וטהרה בכל מעשינו, לא משנה כמה חולין הם. אולי, הרעיון של המשנה המדבר על החנווני עם נרות החנוכה שלו מחוץ לחנותו, מסמל כי אפילו כאשר יהודי הולך לעסקים שלו, הוא צריך לזכור כי גם במצב הזה הוא עבד ה’. אם להיות מועסקים היה מצווה, לא היתה לנו הזדמנות לשדרג את פעולת החול למצווה – זו כבר היתה מצווה! לכן, בחנוכה במיוחד, המצווה רק נרמזת במשנה ואנחנו צריכים לעמול, באמצעות הגמרא, להביא אותה למקום משמעותי בחיינו.

אני מתאר לעצמי שרבים מן ההלניסטים אכן ביצעו את המצוות התרבותיות של היהודים. אבל לא כמעשה קדוש, אלא כדבר שמחמם את הלב – מסורה נהדרת שהועברה מדור לדור. אבל זה לא התפקיד שלנו בקיום המצוות – לקחת את הקודש ולהפוך אותו לחול, אלא אנחנו חייבים לעשות את ההפך ולשדרג את החול לקודש. גם כאשר השולחן ערוך מדבר על נרות החנוכה, הוא לא מתחיל מהרמה הפשוטה המינימלית שזה להדליק נר אחד לבית אחד, אלא מתחיל ברמה הגבוהה ביותר – מהדרין מן מהדרין. מתוך כל החגים שלנו, אולי לחנוכה יש את הסימבוליות התרבותית היותר מכולם. התפקיד שלנו הוא להוציא את האור הגנוז שבתוכו.