ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם (רש״י  בראשית כח:י)

אדם יקר מהקהילה שאל את השאלה הבאה: למה מזכירים חז”ל את הרעיון הזה – שעזיבת צדיק עושה רושם – רק לגבי יעקב אבינו? הרי אברהם יצא מבית אביו, יצחק יצא ממקומו בדרכו לגרר. וביציאות אלו חז”ל לא העירו לנו על “עשיית רושם”. למה דווקא ביציאת יעקב בוחרים חז”ל ללמדינו מושג זה?

במפרשים מצאנו שני מהלכים שונים עם נקודת מוצא משותפת. כשיעקב אבינו יצא מבית אביו עדיין היה צדיק בעיר (יצחק אבינו). לעומת זאת, כשאברהם יצא מבית אביו – לא השאיר שום צדקות מאחריו.

יש מפרשים שיציאת צדיק מהעיר רק עושה רושם על עיר שיודעת להעריך צדיק. אבל, אם אין אדם נשאר בעיר שיודע לאמוד ולהכיר בגודל האבידה של יציאת צדיק – אזי אין הרושם ניכר. ולכן לא הוזכר מושג זה עד שמצינו יציאת צדיק מעיר שעדיין קיימת בה צדקות.

לעומת זאת, מפרשים אחרים נוקטים בדעה המנוגדת לחלוטין. הסיבה שחז”ל הדגישו פה על הרושם שעזיבת צדיק עושה על מקום הוא דוקא בשל נוכחותו של צדיק אחר. היינו חושבים שכשיש צדיקים אחרים בעיר לא תורגש עזיבתו של אחד מהם – וזו הסיבה שמושג זה נלמד פה – להראות שההיפך הוא נכון ואפילו נוכחותם של צדיקים אחרים אינו מפחית את הרושם שעושה יציאתו של צדיק אחד.

כפי שקורה מספר פעמים – המפרשים נוקטים בגישות מנוגדות לחלוטין שמובילות אותנו לכיוונים שונים לגמרי. גישות מנוגדות אלו הם שניהם אמת וכמו שהתברר לנו כאן – נוכל להפנים רעיון זה בכדי לראות את צידו השני של המטבע במקרה שהוא נוגד את עמדתינו. ישנה ערך לדעה אפילו אם היא שונה בתכלית מדעתינו.

יש לנו, בתור בני אדם, הרבה שאלות בחיים ולמקצתם יש לנו תשובות שנראים לנו כהולמות. על ידי הארה מרבותינו הקדושים – נוכל למצוא את התשובות הנכונות ואת המהלך הישר.