ישנם שני הבדלים מעניינים בין יום טוב של שבועות, לחגים אחרים. ראשית, אין מצווה מיוחדת לשבועות (בניגוד לראש השנה שיש מצוות שופר, בפסח יש מצה, ובסוכות יש סוכה וארבעת המינים). שנית, התורה אינה מזכירה תאריך מסוים עבור חג השבועות – אלא הוא נספר מהיום השני של פסח.

הבני יששכר מתייחס לנושא של התאריך עם הרעיון הבא. למצוות עשה בתורה בדרך כלל יש זמן מסוים שאנחנו אמורים לקיים אותן. אבל לגבי מצוות עשה של לימוד התורה, התורה מזכירה במיוחד כי יש לעמול בתורה גם ביום וגם בלילה, כאילו היא אומרת שחייבים ללמוד כל הזמן. הוא מסביר שהתורה מלמדת אותנו שלימוד התורה הוא ברמה שבה הזמן אינו קיים. לכן, למצוות לימוד התורה אין זמן מסוים.

מצאתי רעיון מקביל בספרים אחרים לגבי ההבדל השני שאין מצוות מיוחדות לחג השבועות. כל מצווה מתייחסת לסוג מסוים של קשר שיש לנו עם ה’. אבל חג השבועות מתייחס לקשר הבסיסי שלנו עם ה’, שאנחנו משיגים באמצעות לימוד התורה. לכן, היה מטעה להדגיש צד מסוים, מפני שהחג מתייחס לכל הצדדים של הקשר שלנו עם ה’. וזו תוצאה של “ובאו כולם בברית יחד”.

אני רוצה להוסיף עוד מחשבה בנושא זה. אנו מוצאים שבמצוות ספירת העומר, התורה מצווה אותנו “תספרו חמישים יום”. עם זאת, במציאות אנחנו סופרים רק 49 ימים! יש תשובות שונות לשאלה זו, אבל השורה התחתונה היא שחג השבועות נוגד כל הגיון. אנחנו לא יכולים לאתר במדויק את חג השבועות לא עם מצווה ולא עם תאריך. זה עוד יותר ברור כשרואים שתאריך קבלת התורה היה בשביעי לסיון, ובכל זאת אנו חוגגים את חג השבועות בשישי לסיון! כל זה ביחד מחזק את הרעיון שהתורה לא ניתנת למדידה ולאפיון באמצעות הבנה אנושית.

יש מנהג מאוד נפוץ ללמוד כל ליל שבועות, אשר נדמה כלא מועיל – היינו חושבים שנכון לישון במידה הנכונה כדי להיות ערניים מספיק ולנצל את היום כראוי. כמו כן, היינו מצפים לאכול סעודות עשירות עם בשר ועוף, כמו שאנחנו עושים בשאר הימים טובים. עם זאת, לאנשים רבים יש את המנהג לאכול מוצרי חלב.

כל זה כדי להזכיר לנו שאמרנו “נעשה ונשמע” וקיבלנו על עצמנו לחיות ברמה שאנחנו לא יכולים להבין אנושית. לכן אנו גם חוגגים את חג השבועות ברמה שונה לגמרי.